זוגיות כדרך לצמיחה רוחנית 

זוגיות היא אחת הזירות העשירות, המורכבות והמאתגרות ביותר באמצעותה אפשר לגדול ולצמוח כאדם. הייתי מדגישה ומוסיפה שזו אינה רק אפשרות בלבד, אלא חובה.

חובתי כאדם לציית לציווי המקודש שהוא "ואהבת לרעך כמוך". זוגיות עשויה, מעצם היותה שדה התנסות כה קרוב, יומיומי וזמין, להוות בסיס המראה למדרגות גבוהות יותר בסולם ההתפתחות האנושית.

הנחת היסוד, התחלת ההתחלות, היא שקודם כל אני הנני  I am . מהפועל להיות, הוויה, איך אני משקפת את הוויתי העמוקה, הגבוהה והנקיה ביותר, דרך קיומו הגשמי של גוך-נפש שלי כגבר או כאישה?

אני הנני משתקף באמצעות עולם התופעות או הבריאה, בצורות ומצבים אינסופיים בעושרם.

בחרתי למקד את המבט על תופעה הנקראת זוגיות, ובמצבים השונים, אפשר גם לקרוא להם סרטים, בהם הזוגיות מתרחשת, חיה ופועלת. שחקני המשנה בסרט עשויים להיות רבים ומגוונים, בעוד השחקנים הראשיים הינם הגבר והאישה.

הנחת יסוד נוספת היא, שאנחנו כבני אדם, נולדנו לעולם זה בגוף כדי לקחת חלק בהתפתחות התודעה. כל אדם שחי בגוף נועד לחיות את חייו לפי תסריט שנקבע מראש לפני לידתו, ויעודו הינו לצמוח ולפתח מודעות מתוך הסרט האישי שלו, מודעות שתפגיש אותו עם  הסיבה להיותו חי בגוף. מכך יוצא שחייו של כל אדם מקודשים מתחילתם ועד סופם, כי הם נועדו לקדש את המטרה לשמה נולד: להיות צינור של רצון הבורא, שחוד החנית שלו הינו "אני הנני".

הקדמה זו הינה הכרחית בכדי למקם את נושא הזוגיות במקום הנכון והנעלה לו היא ראויה , ומכאן כדאי להתחיל להתייחס.

"ואהבת לרעך כמוך", האמנם זה מה שקורה כאשר ששני אנשים מקיימים קשר זוגי?

לצורך העניין, אני אתייחס למערכת יחסים זוגית בין גבר לאישה, למרות שניתן לכלול בתוך הגדרה זו מערכת יחסים חד-מינית בין שתי נשים או שני גברים.

נושא מאמר זה נוגע לקשר זוגי המתקיים בתוך מסגרת של חיים משותפים תחת אותה קורת גג, דהיינו קשר זוגי המחייב את שני הצדדים לחיות בשותפות כלכלית, פיזית ומינית , מחויבות ונאמנות האחד כלפי השני, ושניהם כלפי החברה. זו יכולה להיות מסגרת עם או בלי נישואין, הנקודה החשובה היא מגורים משותפים.

 ברור שקיימות וארייאציות וצורות רבות של יחסים זוגיים, החל מיחסים כן או לא מחייבים   בהם חיים בנפרד ונפגשים לעיתים רחוקות או קרובות, אך מאמר זה מתייחס לזוגיות הטרוסקסואלית ארוכת טווח, מחייבת ומוכרת גם על-ידי אחרים ככזו.

בתוך הזוגיות בה בחרתי להתמקד, ישנן כמה תתי קבוצות:

זוגיות ראשונה ואו יחידה עם או בלי ילדים

זוגיות שניה עם ילדים מכל צד עם או בלי ילד משותף

זוגיות שלישית כנ"ל

ישנה משמעות גדולה לגורמים כמו סיבת הגירושין, מותו של בן זוג קודם, האופן בו האירועים המצויינים לעיל התרחשו, הדרך בה כל אחד מבני הזוג התייחס למה שקורה או קרה, הזמן  שחלף בין סיום זוגיות אחת ליצירתה של חדשה.

כמו כן מצבם של הילדים הינו אף הוא נקודה מרכזית. המקום שלהם במשפחה, מצבם הפיזי, רגשי וכד'. לזוגיות ללא ילדים אף איפיונים משלה.

וכמובן, הגורם המהותי  ביותר הינו הנפשות הפועלות, כלומר בני הזוג עצמם: בגרותם הרגשית , השקפת עולמם, היכולות והחולשות שלהם, רמת המודעות שלהם לעצמם ולאחרים, נסיבות חיים וקשיים שונים, הסטוריה משפחתית וכד'. בקיצור, התוכנה הייחודית איתה כל אחד נולד וסביבה אישיותו והאני שלו נבנה והתפתח.

כל זאת כדי להדגיש עד כמה הנושא סבוך,  מורכב ועשיר.

כהמשך להקדמה, אפשר לראות זוגיות כאתגר, אתגר בו כל אחד עשוי להגיע ולתת את הטוב ביותר שיש בו. המילה לתת מודגשת, מפני שיש נטיה להתייחס לזוגיות כמקום ממנו מקובל לקבל. בן הזוג אמור, צריך או חייב לי, חייב לתת לי מה שאני זקוק לו. למלא את הצורך שלי בביטחון, יציבות, אהבה, מין, הכרה, הערכה, נשיות או גבריות, או לפצות אותי על מה שלא היה לי, לא קיבלתי, לרפא את פצעי נפשי, להפוך אותי למאושר.

וכך מגיעים לזוגיות יותר ממקום של אני צריך, מגיע לי, השני חייב לי, מה אני מקבל, ופחות ממקום של מה אני יכול לתת לשני. בן הזוג הופך להיות האוביקט דרכו אני מצפה לקבל  מה שחסר לי, שיהיה דומה לי, ומדוע לא, יחשוב ויתנהג כמוני, בקיצור יהיה אני. במילים אחרות, בן או בת הזוג עלולים לשחזר, במודע או לא,  את  היחסים שפיתחו בילדותם עם הוריהם... זהו מצב פסיכולוגי ידוע לאנשי מקצוע.

למרות שמה שכתוב יכול להראות בוטה ומוגזם, אני יודעת שאיני באמת מגזימה, ושהמציאות העגומה של מצב הזוגיות בחיים שלנו היא אינה רחוקה בכלל מתאור זה.

התהפכו היוצרות; האני הקטן של כל אחד מבני הזוג תפס את מקומו של הנני, אולי נכון יותר לומר שהנני מזוהה עם האני הקטן שעיקר עניינו הוא לשלוט, למנוע,להרגיש פצוע ולהגן על עצמו, לרכוש ולנכס לעצמו דברים ותכונות, להיות צודק וכד'. בעוד שמהותו של הנני הוא להיות, להיות שם בשביל השני. יש הבדל בין משמעותו של משפט כמו "יש לי בעל, או בעלי", לבין "אני אשתו של" וליתר דיוק "הנני אשתו של". נקודת המוצא של "הנני" היא הפוכה מזו של "יש לי". כמובן שניתוח זה מתייחס לכוונות ומשמעויות עמוקות שמסתתרות מאחורי שימושים לשוניים של שפה, ולא לעובדה שכולנו מדברים כך.

אך כפי שז'אק לאקאן, פסיאנאליטיקאי צרפתי אמר זאת,השפה מבנה את התת-מודע, ואם כך שינוי מבנה לשוני כמו זה שצויין למעלה עשוי להשפיע בכיוון של "ואהבת לרעך כמוך".

ישנו חומר מחקרי וקליני רב שהצטבר במשך בשנים, והוא ידוע היטב לאנשי מקצוע מתחום הטיפול הנפשי. זה איננו עניינו העיקרי של מאמר זה, למרות החשיבות וההכרח להיות בקיא ברזי ידע זה. בלי להבין ולהכיר היטב תחומים כמו פסיכופתולוגיה, פסיכולוגית האגו, התאוריה הפסיכודינמית ופסיכואנליזה, יחסי אוביקט, פסיכולוגיה יונגיאנית, מושגים כמו השלכה, מנגנוני הגנה כמו הדחקה, העברה ועוד נושאים רבים מאד אחרים, קשה יהיה לראות עד הסוף ובאופן מדויק יותר מה מתרחש בנבכי נפשם של בני אדם כפרטים וכבני זוג.

הפסיכולוגיה עניינה בהבנת האספקטים והרבדים השונים של האגו, האני הקטן או המיינד. מטרתה היא לאפשר לאדם להבריא את נפשו, להרגיש טוב יותר עם עצמו ועם חייו. מצד שני אינה משחררת אותו מכבלי נפשו ואינה מראה לו דרך או כיוון של התעלות מעל הנפש או האגו, האדם נשאר בתוך המסגרת הידועה והמוכרת של האני הקטן אותו הוא מכיר, ומכאן אפשר לומר שהריפוי או הטיפול נשאר תחום בגבולי האגו של המטפל והמטופל, על אף שיפור  משמעותי ומורגש ככל שיהיה.

מצב זה עשוי להיות מספיק ומספק עבור אנשים רבים, אפילו רבים מאד, וזה בסדר גמור.

הבעיה מתחילה כשאדם נתקל או נפגש בחייו בקשיים או ארועים יוצאי דופן כמו טראומות קשות,אסונות טבע, טרגדיות, מחלות רציניות הכרוכות בכאב רב וסכנת חיים, באבדן אדם יקר, או בכל מצב קיצוני אחר, אפשר לכנות אותם מצבי קצה. ישנם מצבים רבים בהם הפסיכולוגיה אינה יכולה לתת מענה, מפני שמצבים אלה נראים "גדולים מהחיים". תחושת גודל ועוצמת הקושי, או מורכבות בלתי מובנת או נתפסת של מצבי חיים וכד'. למעשה, מצבים "לא רגילים" שקורים לאנשים "רגילים".

כאשר אדם פוגש דברים כאלה, הנטייה שלו היא לשאול את עצמו מדוע, מה החיים רוצים ממנו, ואז משהו מתוכו פונה לרובד פנימי עמוק יותר מהשכל או הרגש, הוא פונה לאזור האלוהי שבתוכו, מחפש את הבורא, האמונה.

כגודל ה"מכה", כגודל החיפוש אחרי תשובה או הבנה מעבר לגבולות הידוע, ואז יש סיכוי שהאדם "יוקפץ" בעל כורחו, לאזור הדמדומים בין מה שנראה ומוכר, לבין הבלתי נראה והלא ידוע, המסתורי.

סוג אחר של "בעיה" שלפסיכולגיה אין מענה, הוא כשאדם מבין שלא משנה עד כמה חייו נראים טובים ובהם הכל בסדר, הוא מרגיש ריק, אינו מאושר, משהו חסר, מרגיש שחי על פני השטח, ללא תכלית וללא משמעות.

קבוצת התייחסות אליה פונה מאמר זה הינה  לאנשים שחוו או נמצאים במצבי קצה, ולאלה המחפשים להרגיש יותר חיות ותכלית בחייהם.

למעשה, לזוגות בהם בני הזוג חווים ואו חוו משהו ממה שנכתב לעיל.

כתלמידתו של המורה הרוחני ארנו דזראדן Arnaud Desjardins, אני מציעה לפתח את הנושא עם מה שהוא מכנה" חמישה קריטריונים המאפשרים לדעת אם שני בני זוג מתאימים האחד לשני, ואם הקשר שלהם יוביל אותם לאושר ולא לסבל". קרטריונים אלה מאפשרים לזהות את ערכה העמוקה והאמיתית  של זוגיות.

1.     הרגשת רעות feeling of companionship. הרגשת חברות, של להיות ביחד. זה לא להרגיש לבד יותר. להרגיש שהשני הוא שותף, חבר אמיתי.

2.     הרגשת נינוחות  ateaseness להרגיש שהכל קל, שליו, זורם, פשוט. גם בתוך קשיים ומהמורות, יש מן נינוחות שקטה, שתוצאתה היא ביטחון. אפשר לסמוך האחד על השני

3.     3.שני סוגי אופי בעלי טבע שאינו שונה מדיtwo natures which are not too different לא יתכן שלשני אנשים אין טבע שונה, אך חשוב שלא יהיה שונה מדי, אחרת יש סכנה לחוסר מפגש. השונה הוא הכרחי כי הוא בלתי נמנע , אך השונה מדי עלול לחסום את ההתפתחות של כל אחד, מתוך חוסר הבנה בסיסי.

4.     אמון ובטחון הדדי מלאים complete trust and confidence. אפשר לסמוך אחד על השני, אין מקום לחשדנות או פחד מבגידה, ובכלל בזוגיות כדרך רוחנית אין מקום לקנאה מסוג זה.

5.     דחף חזק לגרום לשני להיות מאושר strong impulse to make the other happy. זה אינו קל ליישום, וזה דורש גישה בוגרת לזוגיות.

לא ניתן לתת כשאין מי שיקבל, כלומר אם נותנים בלי שהשני קיבל, למעשה לא הייתה זו נתינה. לתת, זה אינו לתת מה שבא לנו לתת לבן הזוג כפי שהיינו רוצים שיהיה,אלא לתת לו בהתאם למי שהוא ומה שהוא זקוק לו, ועל כן עלינו ללמוד לראות, להרגיש ולהבין אותו כפי שהוא באמת. וזה דורש חוכמתו של הלב,אשר הרגש הרגיל מסתיר ומכסה.

דחף חזק להפוך את השני למאושר הינו רגש עמוק, יציב וקבוע, הדומה לרגש של אם כלפי הילד שלה בעודו קטן ותלוי בה.

הקורא עשוי לתהות במחשבות כמו "זה אינו מציאותי ליישום", או זה לא מתאים לתקופה שלנו או לנשואין כמו שלנו בהם לכל אחד כמה ילדים משלו , ומה לא.

מנסיוני האישי כאישה שנמצאת במערכת זוגית שלישית, מורכבת ביותר, אחרי התנסות והתמודדות עם לא מעט מצבי קצה עליהם כתבתי לעיל, וזאת גם מצדו של בן זוגי, אני יכולה  להעיד שהדבר הינו לא רק אפשרי,  אלא מתגמל, מחזק, מעשיר ומביא לאושר גדול.

זוגיות כדרך לצמיחה והתפתחות רוחנית עשויה להיות אם כן, למרות הקשיים הרבים, ואפילו בזכותם, לאתגר מרתק, מספק ומכוון לאושר ולאהבת אמת.